המלך איננו עירום עוד | עיצוב פנים לבית קרקע

בית קרקע בעל שתי קומות, גינה רחבת ידיים, דק, גינה פרטית ובריכה

על פניו זו נשמעת כמו עסקת המאה. מי יסרב לבית שכזה? זהו החלום הרטוב של כולנו, כמעט. אך יש דבר אחד שרבים מאיתנו שוכחים בדרך: בית גדול כזה דורש גם השקעה גדולה. וללא השקעה, זהו בית עירום, עם קירות חשופים, חד-גוני ונטול השראה. בית שכזה זקוק להתערבות מיידית מצד איש מקצוע שמבין עניין בעיצוב פנים : עיצוב בית שיהפוך אותו לחמים ומשפחתי.

מעצבת  אורלי בן סימון ידעה שהבית שדרש את מגע ידה – בית קרקע במושב רמת רזיאל, ששטחו 240 מ"ר – יזדקק לעבודת עיצוב 'מאפס', מההתחלה. "למעשה, תהליך העיצוב התחיל מאבזור בסיסי ביותר כגון סכו"ם, סירים וצלחות, ואפילו בבחירה של אביזרי הסטיילינג הקטנים ביותר", מספרת אורלי. "האתגר הגדול היה לאבזר את הבית לחלוטין ועם זאת לנסות ולתת תחושה של בית מחבק".

אחד החללים המרכזיים בבית הוא החלל הציבורי, שלו העניקה המעצבת תשומת לב רבה מאוד. "בעל הבית אוהב לארח", מספרת אורלי, "וחשוב היה לו להתמקד בקומה הראשונה כולה, שכן שם הוא וילדיו מבלים את רוב זמנם".

החלל הציבורי מהווה את רוב הקומה הראשונה, למעט המבואה שאליה נגיע מייד, וכדי לשדר רוגע ונינוחות – האווירה שאותה שביקש הלקוח ליצור – חופו כל קירות החלל הזה בטיח מינרלי. עיצוב הסלון נעשה בעזרת ספת רביצה רחבת ידיים שהוצבה במרכזו, כורסאות, כריות נוי, שולחנות סלון, שידת טלוויזיה וקמין. שתי נישות דקורטיביות ובהן אוסף של חפצים ופריטי אומנות נקבעו בקיר האפור.

צילום – איתי בנית

צילום – איתי בנית

צילום – איתי בנית

לאחר העבודה הזו, התמקדה המעצבת במבואה – חלל גדול למדי שחושף לעיני הנכנסים לבית את כל הקומה התחתונה, וכן חלק מהמפלס העליון. לכן נדרשה גם כאן תשומת לב רבה, ושמירה על שפה עיצובית אחידה עם הסביבה.

היא עוצבה באופן עדין ומזמין, בעזרת כיסאות בית כנסת ישנים ומשופצים, מראה ישנה וצמחייה. שידת מדפים הוצבה במורד המדרגות, לטובת אחסון של דברים קטנים.

צילום – איתי בנית

צילום – איתי בנית

המטבח, שנצבע בצבעים ניטרליים, אובזר בצמחיית תבלין, בווילונות, באביזרי בישול ועוד. דלפק בר גבוה בצבע לבן בוהק, שסביבו הוצבו שרפרפים גבוהים מעץ, משלים את החלל.

בפינת האוכל , הוצב שולחן אוכל העשוי רגלי ברזל ועץ אלון שעיצבה וייצרה המעצבת, עבר תהליך יישון עד לתוצאה הרצויה מבחינת הלקוח. שולבו בו גם גופי תאורה מברזל וסביבו הונחו כיסאות שלוקטו מכמה מקומות. נישה דקורטיבית נקבעה גם בקיר החלל הזה, ובתוכה הוצבה עבודת אומנות שהלקוח ראה בגלריה של המעצבת.

צילום – איתי בנית

צילום – איתי בנית

לאורך גרם המדרגות המוביל אל הקומה העליונה נמשך מעקה מתכת שחור, אשר יוצר ניגודיות מול הצבע הבהיר של המדרגות עצמן ושל סביבתן. המסדרון שאליו הן מובילות, שהיה נטול חן ועניין, הפך נוח ומזמין מבעבר בזכות שטיח בנגיעות אפורות, ש'מתחבר' למפלס הציבורי וממשיך את הקו האומנותי שנקבע בו. תאורת פעמוני בטון, שממשיכה את החומריות של קומת הקרקע, ושלטי חיצים ישנים המפנים אל החדרים, מחיים את המסדרון בצורה יפה.

צילום – איתי בנית

צילום – איתי בנית

חדר השינה של האב אובזר, כמו שאר החדרים (וכמו רוב חלקי הבית), כמעט מאפס – ולכן גם המיטה שבו נבחרה בזמן פרויקט העיצוב. "בחרנו מיטות שלא יהיו יקרות, אך עדיין נוחות ומזמינות", ממשיכה לספר מעצבת הפנים. "את חלק מהשידות אני עיצבתי וייצרתי, וחלק קנינו. מנורת הקיר האייקונית היא אחד הפריטים היחידים שהמשיכו עם הלקוח מביתו הקודם". לצד אלו שולב בחדר סולם ברזל שיוצר ועוצב גם הוא בידי אורלי, וגם כאן נוספו נגיעות רכות של וילונות, טקסטיל ומנורות פליז.

איפה קונים ?לחצו כאן לרשימת הפריטים המופיעים בחדר האב

צילום – איתי בנית

צילום – איתי בנית

צילום – איתי בנית

בחדרי הילדים, הרעיון המרכזי היה להתחבר לעולמו הפרטי של כל ילד – במה שנחשב לבסיס של כל עבודת עיצוב חדר ילדים. כך, בחדר הבן חובב הים נבחרה פלטת צבעים כחולה, והוכנסו אליו מוטיבים של רשתות דייגים, גלגלי הצלה ועוד פריטים אהובים מהכחול הגדול.

מבחינת הבת, אחת הבקשות המרכזיות הייתה הצבת פינת איפור בחדר. "יחד הבנו כי היא מתחברת לסגנון וינטאז', ולא רוצה שידות איפור 'מפונפנות' ומגונדרות מדי", מסבירה המעצבת. "גם כאן שילבתי וילונות רכים עם נגיעות עדינות, פרטי טקסטיל ומקומות אחסון".

צילום – איתי בנית

צילום – איתי בנית

צילום – איתי בנית

צילום – איתי בנית

צילום – איתי בניתחדרי השירותים והאמבט שופצו ואובזרו מחדש. כל אביזרי האינסטלציה בהם הוחלפו, משום שלא היו במידות הנכונות. גם כאן נמשך הקו החומרי והמינימליסטי המאפיין את כל חללי הבית, שבו שולטים שני צבעים: לבן ואפור בטון.

"אין סיפוק והנאה גדולים יותר מלקוח אשר בוטח ב-100% במעצב שלו", מסכמת אורלי. "אני מאחלת פרויקטים מעשירים כאלו לכל מעצב. גם משך העבודה היווה יתרון, שכן הלקוח הבשיל בו והיה פתוח לכל רעיון חדש שהבאתי.

הטיפ שלי, לכל מי שנמצא בפני תהליך עיצוב  ארוך, הוא לא להתמסר לתכנון הראשוני, אלא לדעת שהתוכניות משתנות ומשפיעות על בחירות שחשבנו שנעשה או שלא נעשה".

בסופו של תהליך, ארוך אך מספק לכל הדעות, הפך הבית בעל הנתונים המושלמים לבית מגורים חם, מזמין, נעים ופרקטי. זו הייתה עבודת עיצוב והלבשת הבית בהיקף גדול מאוד, שיצרה וילה בסגנון אקלקטי: מצד אחד, היא מעניקה תחושה של חופשה בבית יווני, ומצד שני – תחושה של חומריות טבעית, שופעת עץ וברזל. כעת, בני המשפחה יכולים להפיק את המיטב מהבית הנפלא שלהם.

-קרדיטים-

עיצוב פנים – אורלי בן סימון

ריהוט – וישס גלריי

צילום – איתי בנית.